לימפומה
לימפומה היא שם כללי שניתן למחלת הסרטן במערכת הלימפה.
מערכת הלימפה היא חלק ממערכת גדולה יותר של הגוף – מערכת החיסון – שאחד מתפקידיה הוא להילחם בגורמי מחלה כגון חיידקים ווירוסים.
מערכת הלימפה כוללת את בלוטות הלימפה או קשריות הלימפה – רקמות בגודל אפונה הנמצאות בכל הגוף, ומכילות תאי דם לבנים שעוזרים להילחם בזיהום; הטחול; בלוטת התימוס, השוכנת בחלל בית החזה; ומח העצם.
לימפומה מתחילה בדרך כלל בבלוטות הלימפה, היא יוצרת תאי דם לבנים לא תקינים ויכולה להשפיע על כל אזורי מערכת הלימפה, כמו גם על איברים אחרים בכל הגוף.
סוגי לימפומה
התסמין השכיח ביותר של לימפומה שאינה הודג'קין הוא נפיחות ללא כאב בבלוטות הלימפה, בדרך כלל בצוואר, בבית השחי או במפשעה.
הנפיחות נגרמת על ידי סוג מסוים של תאי דם לבנים בשם לימפוציטים, המצטברים בבלוטת הלימפה.
לצד זאת, חשוב לדעת שבלוטות הלימפה מתנפחות לעתים קרובות כתגובה לזיהום, ולכן אין הדבר בהכרח מעיד על לימפומה.
תסמינים נוספים:
- הזעות לילה.
- ירידה במשקל.
- חום גבוה.
- תחושה של קוצר נשימה.
- גירוד מתמשך בעור בכל הגוף.
- עייפות.
- נטייה מוגברת לזיהומים.
- דימום מוגזם כגון דימום מהאף, מחזור כבד ושטפי דם בעור.
אבחון לימפומה
- בדיקה גופנית – בדיקה של בלוטות לימפה נפוחות, כולל בצוואר, בבית השחי ובמפשעה, כמו גם טחול או כבד נפוחים.
- ביופסיה של בלוטת לימפה – דגימה של בלוטת לימפה לצורך בדיקת מעבדה. בדיקות מתקדמות יכולות לקבוע אם קיימים תאי לימפומה ובאילו סוגי תאים מדובר.
- בדיקת דם – ספירת דם יכולה לעזור באבחנה.
- ביופסיה של מח העצם – שאיבת מח עצם באמצעות החדרת מחט לעצם הירך לצורך דגימה המנותחת במעבדה, כדי לאתר תאי לימפומה.
- בדיקות הדמיה – לצורך מציאת סימנים של לימפומה באזורים אחרים בגוף. הבדיקות עשויות לכלול CT, MRI ו-PETCT.
גורמים ללימפומה
חשיפה לקרינה מייננת וסוגים מסוימים של כימיקלים עלולים להעלות את הסיכון בקרב אנשים מסוימים. ממחקרים עולה כי בנזן וכמה חומרי הדברה חקלאיים מעלים את הסיכון בקרב אנשים שבמקום עבודתם קיימת חשיפה לחומרים אלו.
כמו כן, אנשים שמערכת החיסון שלהם מדוכאת והם בעלי חשיפה מוגברת למחוללי מחלה, כגון אנשים עם HIV או עם נגיף אפשטיין בר, יכולים גם הם להיות בסיכון גבוה יותר ללימפומה.
היסטוריה משפחתית נקשרה עם סיכון גבוה יותר ללימפומה מסוג הודג'קין.
לצד כל אלה, לא ניתן לייחס את מרבית המקרים של לימפומה לגורם ספציפי כלשהו, אך אורח חיים בריא מפחית את הסיכון הכולל לסרטן .
טיפול בלימפומה
הטיפול בלימפומה תלוי בסוג הלימפומה ובחומרתה – כלומר עד כמה היא התפשטה בגוף וכמה מהר היא צפויה לגדול.
כיום קיימים נהלים ותרופות רבים הזמינים לטיפול בלימפומה, ורבים נוספים נחקרים. חלק מהטיפולים מקומיים, כמו ניתוח וטיפול בקרינה, המשמשים לטיפול בגידול או באזור ספציפי בגוף. טיפולים תרופתיים כגון כימותרפיה ואימונותרפיה נקראים לרוב טיפולים סיסטמיים מאחר שהם יכולים להשפיע על הגוף כולו.
במקרים מסוימים, למשל אם הלימפומה חזרה או כאשר יש סבירות גבוהה להישנות בעתיד, נדרשת השתלת תאי גזע בשילוב כימותרפיה חזקה לפני.
לימפומה הודג'קין שאובחנה מוקדם מטופלת לרוב באמצעות כימותרפיה משולבת קרינה לאזורים מסוימים בגוף.
חולים עם לימפומה שאינה הודג'קין יכולים להיות מטופלים באמצעות הקרנות מקומיות בלבד, או באמצעות קרינה בשילוב כימותרפיה.
במקרה של לימפומה שאינה הודג'קין אגרסיבית, הטיפול בדרך כלל מצריך כימותרפיה מידית. למחלה בשלבים מוקדמים ובשלבים מתקדמים עם אזורים נגועים, נדרשת בדרך כלל קרינה המכוונת רק לאתר הנגוע.
במקרים מסוימים של לימפומה, יוצע טיפול פליאטיבי. טיפול פליאטיבי נועד לשפר את איכות החיים של המטופל/ת, אך מבלי לשאוף לרפא אותו. טיפול זה יכול להאט את התפשטות הלימפומה, להקל על הכאב ולעזור בניהול תסמינים אחרים. הטיפול עשוי לכלול טיפול בקרינה, כימותרפיה או טיפולים תרופתיים אחרים.
