קרישיות יתר
קרישיות יתר, ובלועזית תרומבופיליה, היא מצב שבו לדם יש נטייה מוגברת ליצור קרישי דם בוורידים ובעורקים.
מצב זה נובע מחוסר איזון בחלבוני הקרישה בדם – מחסור בחלבונים מעכבי קרישה או הפרעה בתהליך פירוק הקרישה – כך שנוצרים קרישי דם בקלות רבה מדי או בכמות גבוהה מדי.
באופן טבעי הגוף שלנו מייצר קריש דם כאשר ישנו חתך, חבלה או דימום כלשהו. המטרה של מנגנון הקרישיות היא לעצור את הדימום. מאוחר יותר, הגוף מפרק את הקריש כאשר אין בו צורך.
במקרה של קרישיות יתר, הגוף מייצר יותר מדי קרישי דם או לא מפרק את הישנים. זהו מצב מסוכן מאחר שהוא עלול לגרום לחסימות בוורידים או בעורקים. מאחר שכלי הדם נושאים חמצן שהתאים בגוף צריכים, במקרה של סתימה בכלי הדם(פקקת=טרומבוזיס=קריש) , חמצן לא מגיע לתאים והדבר עלול לפגוע באיברים חיוניים או לגרום לפגיעה בזרימת הדם בורידי הגפיים, תסחיף ריאתי , שבץ או להתקף לב.
תסמינים לקרישיות יתר
לרוב האנשים עם תרומבופיליה אין תסמינים.
התסמינים מתרחשים רק כשמצב זה גורם לקריש דם.
עם זאת, לאנשים עם קרישיות יתר יש סיכוי גבוה יותר לפתח פקקת ורידים עמוקים (DVT) – קריש דם באחד הוורידים הגדולים ברגל, או תסחיף ריאתי – קריש דם שעובר במחזור הדם ונכנס לאספקת הריאות.
סימנים לפקקת ורידים עמוקים כוללים:
- כאבים, נפיחות ורגישות ברגל.
- עור חם באזור הקריש.
- עור אדום, במיוחד בחלק האחורי של הרגל מתחת לברך.
- פקקת ורידים עמוקים בדרך כלל משפיעה רק על רגל אחת, אך לא תמיד.
- החמרת הכאב בזמן כיפוף כף הרגל כלפי מעלה לכיוון הברך.
חלק מקרישי הדם עלולים להתנתק ולעבור דרך מחזור הדם.
זהו מצב מסוכן שעלול להוביל את הקריש לריאות, מצב חמור המכונה תסחיף ריאתי, אשר עלול למנוע מדם להגיע לריאות ולסכן חיים.
התסמינים של תסחיף ריאתי הם:
- כאבים בחזה או בגב העליון.
- קוצר נשימה.
- שיעול – בדרך כלל יבש, לעיתים עם דם.
- סחרחורת.
- עילפון
- חולשת פלג גוף, קושי בדיבור, בלבול.
במידה ושילוב כלשהו של תסמינים אלו מופיע, יש לפנות בהקדם לטיפול רפואי.
אבחון קרישיות יתר
במקרים רבים, אבחון הסיבה לקרישיות יתר נעשה רק כמה שבועות או חודשים לאחר שנוצר קריש דם.
לצורך האבחון נלקחת דגימות דם כדי לחפש חוסר איזון כימי.
ייתכן שתתבצע הפנייה להמטולוג/ית אם תוצאות בדיקות הדם מצביעות על כך שקיימת הפרעה בקרישיות הדם.
גורמים לקרישיות יתר
ישנם גורמים רבים לקרישיות יתר:
קרישיות יתר מתחלקת לחסימה עורקית או חסימה ורידית. קרישיות יתר עורקית מתבטאת בדרך כלל על ידי חסימה של :
1. העורקים הקורונרים המספקים חמצן לשריר הלב וגורמת להתקף לב
2. חסימה של העורקים המובילים דם וחמצן למוח ומתבטאת כשבץ מוחי. למעשה כל עורק ואיבר בגוף עלול להיפגע.
קרישיות יתר ורידית מתבטאת בדרך כלל בפקקת ורידים בורידי הגפיים תסחיף ריאתי, הפלות חוזרות.
קרישיות יתר גנטית – עוברת בתורשה מאחד ההורים או משניהם.
במקרים רבים קיים סיפור משפחתי של קרוב משפחה מדרגה ראשונה שסבל מארוע של קרישיות יתר. הסיבה הנפוצה ביותר הינה מוטציה בפקטור V Leiden, או מוטציה בפקטור קרישה 2 (פרותרומבין). ישנן סיבות גנטיות פחות שכיחות כגון חסרים בחלבונים: S,C,,ANTI THROMBIN
קרישיות יתר נרכשת-עלולה להיווצר ממגוון גורמים לרבות מחלות שונות (כגון : זאבת) , APLA , תרופות ועוד. קרישיות היתר הנרכשת הנחשבת הנפוצה ביותר נקראת תסמונת הנוגדנים האנטי פוספוליפידים APLA.
גורמי סיכון לקרישיות יתר
- עודף משקל.
- הריון.
- עישון.
- סרטן, סוכרת, HIV או בעיות לב מסוימות.
- חוסר תזוזה של הגוף לזמן ממושך.
- ניתוח או שהייה בבית חולים.
- נטילת גלולות למניעת הריון המכילות אסטרוגן.
- נטילת טיפול הורמונלי חלופי המכיל אסטרוגן.
- היסטוריה משפחתית של קרישיות יתר.
- גיל מבוגר.
טיפול בקרישיות יתר
- נוגדי קרישה – תרופה המונעת היווצרות קרישים.
- טיפול טרומבוליטי תוך ורידי – תרופה הממיסה קרישי דם.
- צנתור לפקקת – הליך שבו צינור ארוך, הנקרא קטטר, מוחדר בניתוח, מכוון אל קריש הדם וממיס אותו.
- תרומבקטומי (כריתת פקיק) – הסרה כירורגית של קריש הדם.
האם ניתן למנוע קרישיות יתר?
ישנם דברים שניתן לעשות כדי להפחית את הסיכון לקרישי דם:
- להיות פעילים – הליכות קבועות יכולות לעזור.
- לשתות הרבה מים כדי למנוע התייבשות.
- לרדת במשקל במקרה של עודף משקל.
- להמנע מישיבה ללא תזוזה בטיסות ארוכות ( לקום ולהתהלך אחת לשעה שעתיים) כדי לשפר את זרימת הדם בטיסות ארוכות.
- להימנע מישיבה ממושכת מבלי לזוז.
- לא לשתות הרבה אלכוהול.
- לא לעשן.
